חייקה, שהיתה בעלת מראה פולני,  נעה בין חברי
המחתרת, קישרה ביניהם, מתעלמת מן הגזרות.
לימים סיפקה לה חברה מן המחתרת הפולנית הקתולית
תעודת לידה מזוייפת, חתומה על-ידי כומר.
מרדכי טננבוים, ממרכז החלוץ, העניק לה את השם
הלינה וורונוביץ.

עד אוגוסט 1943 פעלה חייקה במחתרת היהודית
בגיטאות רבים ומחוצה להם: וילנה, ביאליסטוק,
וארשה, צ'נסטוחוב, לובלין, גרודנו.
מקומה הקבוע - גיטו ביאליסטוק.
מלבד שמירת הקשר עם הגיטאות האחרים
ועם הצד הארי, עסקה חייקה גם ברכישת
נשק ובהברחתו לגיטו. כן היתה יוצאת ובאה
אצל ראש היודנראט בעיר ומקיימת אתו קשר רצוף.

ב - 16 באוגוסט 1943, עם הפעלת תכנית חיסול הגיטו
על-ידי הגרמנים, פרץ המרד בגיטו ביאליסטוק.
אחרי המרד, שארך יום אחד, יצאה חייקה לרובע הארי,
בנסיון לארגן מקומות מחבוא לנמלטים מן האש
ולחדש את הקשר עם הקבוצה הפרטיזנית,  שנשלחה
על-ידי הארגון מן הגיטו בעוד מועד.

מאוגוסט 1943 עד אוגוסט 1944 פעלה חייקה בעיר
ביאליסטוק ובמחוז כולו בקשר עם מטה
הבריגדה הפרטיזנית הסובייטית.
לזכותה ולזכות ארבע חברותיה
(קבוצת חמש הבנות)
תירשם הקמתו של תא מחתרתי של גרמנים,
שבהתחלה סיפקו נשק ליהודים ולאחר מכן
שיתפו פעולה עם מטה הבריגדה הפרטיזנית הסובייטית.

לאחר המלחמה הוכתרה חייקה בעיטור הגבורה הגבוה
של פולין - צלב גרונוולד.

אחרי שחרורה של ביאליסטוק חייקה חזרה מן היער,
יחד עם מטה הבריגדה הפרטיזנית,
לביאליסטוק.